הכל צפוי והרשות נתונה

המאמר הנו עיבוד של הרצאה שנתתי בלוס אנג'לס בשנת 2014. נושא ההרצאה הנו נושא מרכזי בפילוסופיה, בה הוא מוצג כדטרמיניזם מול בחירה חופשית, ובמאמר אני סוקרת תפישות שונות לבחינתו.

דטרמיניזם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, כי לכל דבר יש סיבה. אם על פי הפאטאליזם (אמונה בגורל), הסוף ידוע מראש, בדטרמיניזם לא רק הסוף ידוע מראש, אלא גם כל שלב ושלב בדרך. עקרון הדטרמיניזם סותר את תחושת הבחירה החופשית, ומוביל למסקנה שתחושה זו היא אשליה.

על פי תפישת הבחירה החופשית, כל מרכיבי התנהגותו של האדם (מעשיו, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו) הם פרי רצון עצמאי וחופשי, ואינם קבועים מראש ומוכתבים בידי הסיבתיות הדטרמיניסטית ואף לא על ידי הגורל או כוחות על-אנושיים. לפי תפישה זו לאדם יש יכולת להחליט וחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו, ובכך לקבוע במידה מסוימת את השתלשלות חייו.

כאמור, אחת השאלות המרכזיות בפילוסופיה, הן העתיקה והן המודרנית, היא: האם באמת הכל צפוי או שהכל שרירותי/מקרי? האם באמת יש לנו בחירה חופשית, ואם כן, כמה? באיזה היקף? ומה פירוש הביטוי "הכל צפוי והרשות נתונה", שלכאורה מכיל סתירה פנימית, שהרי אם הכל צפוי ונכתב מראש, איזה מקום יש לרשות, לבחירה?

לשאלה זו קיימות השלכות פילוסופיות וחברתיות, וגם דתיות ואתיות-מוסריות. מצד אחד, הדתות המונותאיסטיות (שמאמינות באל אחד) טענו שכל מאורע, כולל בחירותיו של האדם, כפוף לשליטת האל, ומאידך, אחד העקרונות העומדים בבסיס המוסר הוא שהאנושות נתבעת על מעשיה ונדרשת לתת עליהם דין וחשבון, ועקרון זה מבוסס על אחריותו של האדם על מעשיו ובחירתו החופשית בהם.

בעייתיות הסוגיה בפילוסופיה הכללית

סוגיית הבחירה החופשית מעלה בעיות וסתירות. מהבחינה האינטואיטיבית: לעתים אנו סבורים כי אנחנו יכולים לבחור אם לפעול בדרך מסוימת. מצד שני, חלקנו סבורים, גם כן מבחינה אינטואיטיבית או מתוך התבוננות וחשיבה הגיונית, שמעשינו מושפעים מטבענו המולד ומהסביבה. שתי התחושות הללו סותרות זו את זו.

כמו כן, מערכת האמונות שלנו מקבלת שאדם אחראי על מעשיו, והוא נושא באחריות לפעולות שעשה או נמנע מלעשות. אחריות זו היא גם ההצדקה למערכת הענישה והתגמול (שכר ועונש). מצד שני, קיימת תחושה עמוקה המאמינה בגורל ובפאטאליזם, ורואה את מעשיו של האדם כנקבעים על פי כוח חיצוני (אלוקות, כוכבים). אך אם מעשיו של האדם נקבעו מראש, נראה כאילו אין הצדקה לשכר ולעונש.

גם דחייה של עקרון הדטרמיניזם אינה פותרת את בעיית האחריות והצידוק לענישה, כיוון שאם מעשי האדם אינם מושפעים מסביבתו, ואין להם סיבות, הרי שהם אקראיים, ולא ניתן להטיל אחריות ולהעניש על מה שקורה באופן אקראי.

למכלול בעיות אלו לא ניתן בפילוסופיה פתרון מוסכם, וקיימות עמדות שונות: פילוסופים רבים, וביניהם הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה, נקטו דטרמיניזם קשה שלפיו לכל מאורע יש סיבה קבועה מראש.

כנגדם, הפילוסופים אשר שוללים או מחלישים את התזה הדטרמיניסטית, נקראים בדרך כלל ליברטריאניסטים, ולדבריהם ידיעת הסיבתיות מוגבלת: אמנם אפשר לנבא הרבה, אך לא הכל. במדע המודרני ניתן למצוא הד לגישה הזאת בעקרון האי-ודאות של הייזנברג (הייזנברג היה פיזיקאי זוכה פרס נובל בשנת 1927, והוגה עיקרון יסוד פיזיקלי במכניקת הקוונטים, הקובע כי בלתי ניתן לקבוע בו זמנית ערכים מדויקים לזוגות משתנים מדידים מסוימים של חלקיק אלמנטרי יחיד, אפילו באמצעות כלי מדידה מדויקים עד אין סוף).

הפילוסופים הובס, יום, מיל וממשיכיהם נמנו על הזרם הקומפטיבליסטי וטענו שאין כל ניגוד בין דטרמיניזם וחופש בחירה. חופש בחירה אינו מנוגד לדטרמיניזם, אלא לכפייה מבחוץ. מעשיו של אדם יכולים להיות כפופים לחוקים, ובכל זאת הוא יחוש חופשי, משום שמעשיו אינם נכפים עליו. כפי שחוקי הטבע מתארים כיצד דברים נעים אך אינם כופים עליהם לנוע; כך גם מעשי האדם מתוארים על ידי הסיבתיות, אך היא אינה כופה על האדם את דרכי הפעולה.

הבחינה הפסיכולוגית

שלוש התאוריות הפסיכולוגיות המרכזיות של המאה ה-20, הגישה הפסיכואנליטית, ההתנהגותית והביולוגית, דוגלות באופן יסודי בהיעדר בחירה חופשית: האדם אינו מחליט לפתח מחלות נפש, אלא הן נגרמות באופן מכניסטי. גם זרם הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, אשר השווה את המוח האנושי למחשב, לא הותיר כל מקום לבחירה חופשית.

לעומתן, קמה במאה ה-21 תורת הבחירה הרציונלית בפסיכופתולוגיה. על פיה, האדם מפתח את ההפרעות הנפשיות באופן רציונאלי, כיוון שהן עוזרות לו להסיח את דעתו ממצבי לחץ או דיכאון, וכן לקבל סיוע והקלות מהחברה. זרם נוסף שדוגל בבחירה חופשית ובחופש הרצון של האדם הוא הזרם ההומניסטי.

הבחינה המדעית

עד תחילת המאה ה-20 שלט במדע זרם הדטרמיניזם המתנגד לקיומה של בחירה חופשית. האדם הוא תוצר של המטען הגנטי שלו מחד, וההשפעות הסביבתיות שהשפיעו עליו מאידך. היות שאין לאדם השפעה, לא על המטען הגנטי שלו (שנקבע לפני הולדתו) ולא על ההשפעות הסביבתיות החיצוניות שמשפיעות עליו - כיצד תיתכן בחירה חופשית?

התפיסה הדטרמיניסטית אף התחזקה עם התגלות הנוירונים ואופן פעולתם: אם המוח שולט בהתנהגותו ובהחלטותיו של האדם, ומוח זה מורכב מיחידות שפעילותן נקבעת על ידי סף מטען חשמלי כלשהו שמקורו חיצוני - כיצד אחראי האדם לבחירותיו? מספר לא מבוטל של מדענים העוסקים בחקר המוח טוענים כי הוכיחו באופן אמפירי שאין בחירה חופשית.

ואז התגלתה על ידי אינשטיין ונילס בוהר, מכניקת הקוונטים, שלפיה תוצאות תהליכים בסיסיים בטבע נקבעים באקראיות, וערערה על התפיסה הדטרמיניסטית: אם הצופה משפיע על התצפית, ואם התנהגות המערכת ניתנת לניבוי רק באופן סטטיסטי - אולי בכל זאת יש בחירה חופשית, ולא הכל קבוע מראש. 

מעניין לציין שאיינשטיין עצמו התנגד באופן חריף למסקנות הפרו-אקראיות שעלו ממנה, כפי שפרש אותן נילס בוהר "בדומה להטלת קוביה". איינשטיין ביטא את תחושותיו בנושא זה באמירה המפורסמת "אלוהים לא משחק בקוביות עם העולם", שעל כך ענה לו נילס בוהר: "איינשטיין, הפסק לומר לאלוהים מה לעשות".

הבחינה הדתית

תפישת הבחירה החופשית נחשבת למושג יסוד ביהדות ובשאר הדתות המונותאיסטיות, מכיוון שחלקים גדולים בתורה וכל נושא קיום המצוות ורעיונות התשובה ביהדות, והאמונה בקיום גיהנום וגן עדן בנצרות, מושתתים על כך שלאדם יש רצון חופשי ואפשרות להטות את עצמו להיכן שיבחר: אם לרע ואם לטוב. עם זאת, עקרון הבחירה החופשית עומד לכאורה בסתירה ליסוד אחר בדת המונותאיסטית: האמונה בידיעתו המוחלטת של האל. כלומר, אם האל יודע מה יקרה בעתיד, כיצד ייתכן להאמין שברגע נתון ישנה אפשרות לאדם להחליט מה יעשה, הלא העתיד כבר צפוי?

הוגי דעות רבים ניסו ליישב סתירה זאת בהסברים שונים. הרמב"ם למשל, גורס כי אין מקום לסתירה בין שני עקרונות אלו, מכיוון שידיעתו של האלוהים שונה במהותה מידיעתו של האדם, ואף מושג הזמן הוא שונה: אצל האל אין עבר, הווה ועתיד.

תפישת המקרא

תפישת המקרא אינה חד-משמעית, וניתן למצוא הדים לשתי השיטות. מצד אחד ישנם ביטויים רבים המבטאים את יכולת הבחירה החופשית של האדם בין הטוב לרע כגון: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...ובחרת בחיים"‏, אך מנגד ניתן למצוא גם רעיונות דטרמיניסטיים, המדברים על גורל שאי אפשר לשנותו, למשל דברי ה' למשה לפני מותו, המדברים על העתיד החד-משמעי הצפוי לעם ישראל אחרי כניסתו לארץ ישראל: "...הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ..."‏. לפי פסוק זה אין לעם ישראל בחירה חופשית, מעשיהם וחטאיהם כבר ידועים מראש ולא ניתנים לשינוי.

בתחילת מגילת קהלת, בפרק א', פסוק ט' נאמר: "מה שהיה הוא שיהיה - ומה שנעשה הוא שיֵעשה". לפי הפסוק, שום דבר לא משתנה, האדם איננו מסוגל לשנות כלום, מכיוון שגורלו נקבע מראש, והגלגל תמיד חוזר לאותה נקודה. תפישה זו מוצגת לאורך רוב הספר, אך בסוף המגילה נאמר: "סוף דבר, הכל נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט..." וגו'. מכאן עולה ניגוד לדטרמיניזם, אשר אינו מאפשר משפט, מאחר שאין בחירה חופשית. אם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחריות למעשיו ועיקרון השכר והעונש האלוהי על מעשי האדם איננו מוסרי.

גישה אנטי-דטרמיניסטית מובהקת מוצגת במקרא על ידי הנביא יחזקאל: "מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה?!" (יחזקאל, י"ח, ב) ובהמשך נאמר: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת". הנביא יחזקאל מוסיף ואומר כי האדם נשפט לפי מעשיו בהווה ולא על פי מעשיו בעבר. יש כאן חיזוק של הגישה האנטי-דטרמיניסטית הקובעת שגורלו של אדם אינו נקבע בזמן מסוים בעבר, אלא האדם קובע את גורלו בכל רגע מחדש.

תפישת חז"ל

אצל חז"ל יש מחלוקת בין דטרמיניזם לבחירה חופשית. במסכת שבת (דף קנו) מדובר על השפעת שעת ותאריך לידת האדם על פי הכוכבים ומסילותיהם, אך חלק מהחכמים טוענים ש"אין מזל לישראל", כלומר, עם ישראל הוא מעל למזלות. ישנו מאמר על כך ש"דוד המלך נולד במזל מאדים ולכן היה חייב להיות שופך דמים", אך חז"ל עצמם מסייגים זאת ואומרים שאדם שנולד במזל מאדים עדיין יכול לבחור האם להיות רוצח, שוחט או מוהל, ובכך להטות את נטיותיו לכיוון המוסרי. נהוג להסביר כי ביד האדם להטות את תכונותיו לטוב ולרע.

אמירה מפורסמת נוספת של חז"ל היא "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". לפי משפט זה כל חיי האדם, ובפרט הגמול והעונש על בחירות האדם, קבועים בידי שמיים, אבל הבחירה עצמה נמצאת בידי האדם. ביטוי קרוב של רבי עקיבא בנושא זה הוא "הכל צפוי והרשות נתונה"‏. כוונת מאמר זה היא שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו‏. ישנם כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלוהים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ". לפי פירוש זה המשפט לא מכיל סתירה בין הצפי והבחירה.

תפישת חכמי ימי הביניים והעת החדשה

רובם המכריע של הפילוסופים היהודיים בימי הביניים אימצו את עקרון הבחירה החופשית, שמתוכו נובע הצידוק לשכר ועונש. ביניהם רב סעדיה גאון, רבי אברהם אבן דאוד, רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה, הרמב"ם, רבי יוסף אלבו ודון יצחק אברבנאל. הרמב"ם ניסח עקרון יסוד זה במשנה תורה.

הרמב"ם היווה מיזוג מיוחד של איש ההלכה מחד ואיש מדע מאידך. בעיני הרמב"ם חופש הבחירה הוא אחד מעקרונות היסוד של היהדות, והוא שולל עקרונית את הדטרמיניזם, מאחר שהוא נוגד לחלוטין את עצם התוקף המוסרי של תורה ומצוות. אם ישנה גזירה קדומה "הגוזרת על האדם להיות צדיק או רשע" לא תיתכן הצדקה לקיומה של מערכת שכר ועונש התופסת מקום כה מרכזי במקרא וביהדות. דווקא בגלל התפישה הרואה את האדם חופשי בהחלטתו לקיים או שלא לקיים את מצוות התורה, חלה עליו האחריות למעשיו, ובהתאם לכך הוא צפוי לגמול של שכר או עונש. הרמב"ם רואה בחופש הבחירה תכונה מהותית שהקב"ה טבע באדם.     

אף בעת החדשה דגלו רובם של ההוגים היהודיים בעקרון הבחירה החופשית. רבים מהם פירשו שיכולת הבחירה החופשית של האדם נגזרת מצלמו האלוהי. המהר"ל מפראג כותב: "האדם נברא בצלם אלוהים ויש לו דמיון בזה אל ה' יתברך. האדם שנברא בצלם אלהים יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו, כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה. וכך האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה" (דרך חיים, עמ' קמ"ח).

המלבי"ם משליך את יכולת הבריאה ושינוי סדרי הטבע של אלוהים אל האדם, וסובר שכמו שאלוהים הבורא משנה את סדרי הטבע לפי רצונו הבחירי, כך האדם יכול לשנות את "טבעי גוייתה", "ולברוא את עצמו בריאה חדשה להיות כבני אלהים". (תהילים ל"ט ז').

הרב יהודה לייב הלוי אשלג, מקובל מהמאה העשרים מוסיף ומסביר כי טבעו של האדם הוא רצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו (אגו). ובעל כורחו הוא מנוהל בטבעו על ידי שני מוסרות: המשיכה לתענוגים והבריחה מכאב. גם קביעת סוגי התענוגים תלויה בגורמים כגון תורשה או מוסכמות החברה. כלומר, האדם בבסיסו אינו בעל בחירה חופשית. על פי תפישתם של המקובלים, הבחירה החופשית מתאפשרת כאשר האדם מתחיל לזהות בתוכו את המניע האגואיסטי בכל מעשיו, וקובע את הנזק שגורם האגו לו ולסביבתו. אזי ניתנת לו הבחירה להכניס את עצמו לחברה שתעזור לו לרצות להתעלות מעל האגו ולשאוף לרכוש טבע שני – אהבת הזולת (אלטרואיזם). רק כאשר מצויים באדם שני הכוחות הללו, קבלה (אגואיזם) ונתינה (אלטרואיזם), הוא יכול להתחיל לבצע בחירה בכוח שבו ישתמש בכל מעשה ומעשה, עד שישיג את תכונת הנתינה במלואה.

גם בין ההוגים היהודיים של העת החדשה נמצאו הוגים ששללו את עקרון הבחירה החופשית. ביניהם נמנים רבי מרדכי יוסף ליינר ורבי צדוק הכהן מלובלין.

ישנן מחלוקות בין מדענים דתיים בני-זמננו לגבי קיומה של בחירה חופשית. חיים סומפולינסקי, פיזיקאי וחוקר מדעי המוח הידוע כשומר מצוות, טוען שכיום לפי המחקרים העדכניים שמראים מכשירי ה-MRI, הפעולה שהאדם מבצע נוצרה ונקבעה עוד לפני המחשבה על ביצוע הפעולה. לדבריו, מחשבה זו אינה סותרת את האמונה היהודית, כיון שאין באמת בחירה חופשית מוחלטת. כנגד תפישה זו טוען חוקר המוח ניב הדר, הידוע כשומר מצוות, שהיכולת לראות ולדעת מה יתרחש וכיצד האדם יבצע את הפעולה נובעת בעומק תת-ההכרה של האדם. מכיוון שכך, לכאורה נראה שהאדם לא שולט על מעשיו ומעשיו מוכתבים מראש, אולם האמת היא שההכרה הפנימית שבו היא אשר יוצרת את הפעולה עוד לפני שעלתה במחשבתו - כלומר יש לו בחירה חופשית, כפי שסוברים רוב הוגי הדעות בעולם היהודי.

התפישה שלי - אליענה ברוך

אני באופן אישי לומדת את הסוגיה הזו לעומק כבר 30 שנה, ומבחינתי זהו נושא מרכזי ביותר, עם השלכה ישירה על חיינו בעולם הזה. מבחינתי, אין סתירה בין "הכל צפוי" ו"הרשות נתונה", וזאת ללא קשר לאמונתו של האדם באלוהים, או להיעדר אמונה כזו. במאמר אחר שלי בנושא תודעת אחריות מול תודעת קורבנות, אני מתייחסת לסוגייה מנקודת מבט חילונית, וכאן אתייחס לכך מנקודת מבט אמונית:

אם נסתכל מנקודת מבט של אדם דתי, חייו של האדם צפויים גם מבחינה שהקב"ה צופה עליו כל הזמן וגם מהבחינה שהקב"ה, שהוא יוצר הכל, יודע מראש מה יקרה עם כל יציריו. מבחינת הקב"ה ומנקודת מבטו העליונית, מסלול החיים של כל אדם ידוע מראש, אבל לאדם אין את הידיעה הזאת, ובהחלט יש לו בחירה לאן לפנות בכל צומת. הקב"ה יודע מה נעשה כי הוא יצר אותנו, אבל אנחנו לא יודעים מראש מה נעשה ולכן יש לנו בחירה חופשית. נשמה שהגיעה לעולם עם כלים מסויימים תקבל אתגרים מסויימים ובהם היא תצטרך לבחור לאיזו מטרה היא מפעילה את הכלים שלה. אדם שקיבל תכונת אומץ לב יכול לבחור להיות פעיל למען זכויות אדם וליצור תקדימים לטובת הזולת, או להשתמש באומץ כדי לעבור על החוק - הבחירה בידו, כנאמר בדברים ל': טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.  .. יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--..."