top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תAliena

שבעה באוקטובר - "לעולם לא עוד" התרחש שוב

עודכן: 22 בינו׳

התיאורים המחרידים של מעשי הזוועה שביצעו מחבלי החמאס בתושבי הקיבוצים ובקהל פסטיבל נובה ב"שמחת תורה השחורה", מבהירים שהמבצעים עלו באכזריותם על הנאצים. אני חולקת עם כל עם ישראל את הכאב, התסכול והדאגה, אבל לא את התדהמה


בשבעה באוקטובר, אזרחים תמימים הוכו למוות, נשרפו חיים, בותרו, נאנסו תוך כדי קטיעת איבריהם וכריתת ראשיהם, ראשיהם רוסקו; המחבלים לא עצרו שם. לתוך חלל הראש המחבלים ירקו; חיללו גופות, הכניסו ידיים לתוך הגופות המשוסעות וכתבו עליהם בדם "מוחמד היה כאן". 1,400 מתים והמספר עולה.


עשרות רבות של נשים, גברים, ילדים ומבוגרים, נחטפו לעזה, שם הוחזקו בתת-תנאים. מספר רב של חטופים נמצא עד היום בעזה ולא זוכה לביקורים של הצלב האדום ושל האו"ם. הם מוחזקים בתנאים מחפירים, מורעבים, עוברים התעללות מינית ואונס יום-יומיים. חלק מהחטופות כבר בהריון, חלק נפטרו ולא זוכים להגיע לקבורה.


כבר נאמר שה'שבעה' באוקטובר הוא שואה. לא פחות מכך. אולי אפילו יותר, אם מסתכלים במהות ולא בכמות. בכל זאת, השואה הזאת מתרחשת בבית הלאומי של היהודים, במדינת ישראל בת ה-75, סוג של מעצמה בתחומים רבים.


עם כל הצער והתסכול הכבדים, אני לא יכולה להגיד שאני מופתעת.  

למעשה, הייתי בישראל בביקור מ-13 באוגוסט עד ה-6 באוקטובר. אמרתי לכל מי ששאל, שלא כיף לי, שהאווירה קשה מנשוא, שמדינת ישראל מרגישה לי כמקום לא בטוח, ובטח שלא בית. בפעם הראשונה בחיי לא חגגתי את החגים ואת יום הולדתי עם משפחה וגם לא עם חברים. ובפעם הראשונה התעקשתי לעזוב לפני החג האחרון בשרשרת החגים – שמחת תורה.

נחתתי בבית בלוס אנג'לס ביום שישי, ה-6 באוקטובר, בשעה 6 בבוקר.

בשבת כבר התעוררתי למציאות הזויה.

 

אז למה באמת לא הופתעתי מה'שבעה' באוקטובר?

כאן אני עושה קפיצה בזמן, לישראל של 2020 – תחילת ה"מגיפה".

מדינה שלמה נמכרת לארגון פשע עולמי, ובחסות "מצב חירום" מתאפשר לשלטון לעשות כרצונו באזרחיה: הקשישים ננטשים, עסקים קורסים, ילדים מאבדים חינוך ואת עולמם החברתי, ומבוגרים מאבדים את שפיותם. קשיש וילדה שמעזים לצאת מהבית קצת רחוק מדי – נענשים. מסוק מרחף מעל הקשיש בים ומפנה אותו משם כאילו היה אחרון המחבלים. הילדה חוטפת מכות.


השלטון מחוקק חוק לא חוקי לעטות מסכות נייר שחוסמות את דרכי הנשימה ולא מאפשרות הגעת חמצן למוח. בהמשך, ראש הממשלה סוגר את עסקת חייו מול ארגון פשע נוסף ומכריח את כולם להזריק לגופם רעל שתוצאותיו אינן ידועות. מי שמסרב – נענש. ולא ממש משנה מה סיבותיו האישיות: אם הוא חולה וה"חי0ון" מסוכן לו, אם הוא חושש שבמקרה של תגובה שלילית ל"חי0ון" שהגיע בדרך-לא-דרך, הוא ייוותר נכה ואף אחד לא יפצה אותו (כמו במקרה חי0ון הסייביואק Sci-B-Vac הפגום – חיסון הפטיטיס (צהבת) B מתוצרת ישראל שניתן משנת 2011 עד 2015 לכ-428 אלף יילודים ותינוקות בארץ, ללא הסכמת הוריהם, והפך עשרות אלפי תינוקות בריאים לאוטיסטים) - כי ממשלת ישראל לא לוקחת אחריות על מעשיה ומחדליה, ודאגה להבטיח את עצמה בהשחרת סעיפי החוזה עם החברה המייצרת, וגניזתו למשך 30 שנה...


העונש גורף: סרבן מאבד את פרנסתו, את הזכות לקבלת שירותים, את הזכות לתרבות, את הזכות לנופש, וגם חברים ומשפחה. לועגים לו ומצמידים לו כינויים, הוא מוכרז כאויב הציבור, מפיץ מחלות, מסוכן, רוצח, ועוד...

מגדילים לעשות אנשי הרהב (רני, גליה ועוד רבים ורעים) עם הצעות לטיפול בסרבנים הללו, כגון מאסר או הגליה. מפורסמים לשעבר מקווים לזכות בדקה של תהילה עכשווית ולשם כך מוכרים את נשמתם לשטן. ארגוני בטחון ממשלתיים נכנסים לתמונה ומוודאים להסיר ממנה את כל מי שמפריע לסדר המעוות הזה.  

השיא היה ביום השואה בירושלים ב'יד ושם', כשלא הניחו לשורדי השואה שלא "התחסנו"  להיכנס לטקס. הייתי שם, בחוץ עם חבריי המפגינים שחלקם נעצרו וגם חטפו מכות מהשוטרים. חי שלנו גם נהרג. כביכול, מקורונה...


כך, בחסות השלטון ובעידודו – התירו את דמם של ישראלים. בתוך ישראל.

 

אני הייתי מה'ערים' שהבינו מה קורה. אנחנו הקונספירטורים, ההזויים, אויבי הציבור, צעדנו כל מוצאי שבת ברחבי תל אביב, וחרשנו אותה ברגליים. הפגנו, מחינו, זעקנו, התרענו.


אמרנו שוב ושוב שתהיה פה שואה, שגם השואה לא התחילה ביום אחד, אלא אלו תהליכים חברתיים שמקדשים את הטמא והופכים טוב לרע. שברגע שהנחנו לשלטון לסתום לנו את הנשימה, גם אנחנו הולכים לטבח. אמרנו ש-Never Again ("לעולם לא עוד") זו סיסמא חלולה כי בהתנהלות הנוכחית, השואה בפתח.

אבל המשיכו ללעוג לנו. ההמונים הנבערים המשיכו לעמוד בתור בעליבות כדי לזכות להיכנס בשערי ההיכל (התרבות), ולמוזיאונים – מבלי ללמוד כלום מההסטוריה, שרבותיי - חוזרת.  


וגם עכשיו, כמו אז, מחפשים סיבות במקום הלא-נכון, ומאשימים את הקורבן במקום את התוקף.

אז בגרמניה, זה היה שהיהודים הם גזע נחות והם לא טובים למדינה ולתושביה.

בישראל בקורונה, סרבני החיסונים היו גזע נחות ולא טובים למדינה ולתושביה.  

ועכשיו, כשנמכרנו שוב, כצפוי למי שידע – זה מִסיבה של מְסיבה באיזור "בעייתי" ופסל בודהא...

 

כבר אמר שלמה המלך, החכם באדם: 

"הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם" (קהלת ב, י"ד). 

מי הוא החכם הזה שעליו מדבר קהלת? 

"אֵידֵין מִתְקְרֵי חַכִּים? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵיזֶהוּ חָכָם – הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד." (מסכת תמיד, דף לב א').

חכם הוא זה שרואה את הנולד, שעיניו בראשו והוא הולך באור.  

שמבין דבר מתוך דבר.

 

עם המאמר הזה התעוררתי הבוקר, יום שבת.

והוא לא נכתב ברוח "אמרתי לכם", אלא כדי שבאמת יתחילו להבין דברים, כדי שנהיה כולנו חכמים.

כדי שבאמת יהיה כאן טוב.

36 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page