פוסט קדם אירוויזיון

אני כותבת את הפוסט הזה כשברקע משודר חצי הגמר הראשון בתחרות האירוויזיון ה-70 במספר, מווינה אוסטריה. השיר שנבחר לייצג את ישראל הוא "מישל" בביצוע נועם בתן, והוא בוצע באופן מושלם.

היוטיוברים בכל העולם עפים עליו, ועדיין – היתה סערה גדולה סביב השתתפות ישראל, ארבע מדינות פרשו מהתחרות במחאה, וסלובניה הגדילה לעשות ואמרה שאף לא תשדר את התחרות, ובמקומה ישודרו סרטים תיעודיים פרו-פלסטיניים. כמובן שגם האבטחה על המשלחת הישראלית חסרת תקדים.

וישראלים סביבי לא מבינים למה יש אנטישמיות גדולה כל כך. למה שופטים את השיר הנהדר של נועם דרך פילטר פוליטי? 

אני אחווה את דעתי: 

"ישראל" נתפסת כמדינה – כלומר, דרך הפילטר הפוליטי, לא כעם – כאנשים, אלא באמצעות ההנהגה שלה. המוח האנושי חושב בדיכוטומיה (שתי הנקודות הקיצוניות בספקטרום), תוויות והכללות, וקל לשים את אזרחיה ותושביה של מדינה תחת תווית אחת. זה תקף גם לגבי מפלגות ושיוך עדתי, דתי וכיו"ב: ימין או שמאל, ימני או שמאלני, דתי או חילוני, יהודי או ערבי, דמוקרט או רפובליקן, אשכנזי או ספרדי, וכו'.

ושוכחים שאנחנו מקשה אחת, שנאמר "חביב אדם שנברא בצלם" – אדם, ולא יהודי, אשכנזי או כל דבר אחר.

וזה לא רק בישראל. בראשי המדינות בכל העולם עומדים אנשים, עם חולשות אנושיות – שהציבור "אולף" לראות כסמכות, ובישראל הסמכות היא אפילו אלוהית (על פי היהדות, מנהיג מגובה ע"י אלוהים, אפילו אם הוא לא יהודי. יש "תפילה לשלום המלכות" ועל פי "שלוש השבועות" בשיר השירים, היהודים מצווים לא למרוד בהנהגה במדינה שבה הם מתגוררים).

אמה מה? כבר אמרנו שהמנהיגים נגועים בחולשות כאלה ואחרות (תאוות שלטון, תאוות בצע, נפוטיזם, שוחד, מרמה, משוא פנים, ואפילו פלילים); והראיה הדיכוטומית והכוללנית הזאת של שחור מול לבן, משרתת היטב את השליטים לצרכי "הפרד ומשול", וסוללת את הדרך לדמוניזציה של הצד השני. אנחנו הטובים והם הרעים.

רוב המנהיגים בעולם כיום, כולל בישראל וכולל בארה"ב, אינם אנשים שטובת העם לנגדם. הם משרתים את אותן אג׳נדות אפלות, ומשתמשים במי שבחר בהם, בפשוטי העם – כבשר תותחים וכמשלמי מסים לטובת האליטות. בעזרת המדיה, שופרו של המשטר, הם מחדירים את הרעל, משסים ומפלגים.  

מדינת ישראל כיום מנוהלת כמו משפחת פשע. בראש יושב הדון ומשפחתו, וסביבו מקורביו ועושי דברו. אספסוף עילג ואלים, אנשים שהם עבריינים וסוטים יושבים בראש המדינה – "העיקר לא לשבת עם ערבים", והרעל מחלחל בכל הרבדים ובכל היבטי החיים.

הנפוטיזם פושה בכל – מינוי שופטים ב"שמאל", ולא פחות מזה ב"ימין" – עם חגיגת המינויים של השר כ״ץ, או של פנחס עידן, לשעבר יו"ר ועד העובדים של רשות שדות התעופה. ובארה"ב מינויים של טראמפ את וויטקוף חברו ואת קושניר חתנו למי שאחראים על הסכסוך הגדול ביותר.

ולפני שיקפצו עליי ישראלים עם "את שמאלנית!", אני אסביר שאין באמת שמאל וימין, זו אשליה שכאמור מכרו לנו כדי לפלג ולסכסך בינינו. המנהיגים רקובים בשני "הצדדים", פשוט רקוב אחד כבר תקוע שם כבר יותר מדי זמן וממשיך לחרב את המדינה באין מפריע.

מה כן יש? יש קומץ קיצוני שחותר תחת ישראל, ולא כל כך קומץ שחושב שהוא מקדם את ישראל. נוער הגבעות והנערים שרצחו את ימנו זלקה ז"ל, הם נוח'בות – לא יותר טובים מחמאס.

נשיא המדינה, בוז׳י – שאגב, גם אליו אין לי יותר מדי כבוד, וברור כשמש למה הוא יושב על הכסא כפנים של מדינת ישראל בעולם – קיבל נזיפה מטראמפ בגלל שהוא לא חן את ביבי, וטראמפ מאיים עליו בסנקציות, ובכך מבזה את מוסד הנשיאות – גם בישראל וגם בארה"ב.

ומה התגובה בישראל? הביביסטים צוהלים. בראיית העולם השטוחה שלהם הם לא מבינים שזה תקדים שינשוך אותם בישבן כשהמשטר יתחלף. והוא יתחלף - הדמוקרטים יחזרו באיזשהו שלב.  

אומרים שלא היה מנהיג כמו ביבי, ואני אומרת – מנהיג טוב נמדד במצב הטוב במדינתו. מה כל כך טוב במדינה כרגע? – הבטחון? המצב הכלכלי? המצב החברתי? מערכת הבריאות? הרווחה? הבנקאות?

המדינה בשפל הכי נמוך מאז הקמתה, אנשים נוטשים אותה בערימות – וזה לא בגלל המלחמות (תמיד היו), ולא בגלל שום סיבה פרט לזו שהמדינה הפכה לכלא לנתיניה. היא רק לוקחת מהם.

שימו לב שאני אומרת "המדינה" ולא "הארץ" – נא לא לבלבל. מדינה היא הפן השלטוני. לצערנו, כל זמן שישראלי מזדהה עם המנהיגות, זה מכניס אותו לאותה משבצת עם המנהיגות.

למרבה השמחה, זה ישתנה בקרוב מאד. כי עכשיו שעתו הגדולה של האור. וכמה שנראה הכי חשוך בחוץ, זה אומר שזמנו של החושך עבר. העולם החדש שאנחנו בפתחו, מנוהל ע"י האור, ומטרות קולקטיביות משותפות מאחדות את כולם.

בחזרה לאירוויזיון, המוזיקה היא גורם מאחד ראשון במעלה – לא סתם הסיסמא של האיוויזיון ה-70 היא United by music  (מאוחדים ע"י המוזיקה), והסמל שלה לב.

בהצלחה לנועם!

# אירוויזיון #אחדותיות unitysm  #eurovision#